ראיה נסיבתית בעניין מעמדן של ראיות נסיבתיות בפלילים - מבט אמפירי על הרשעות שגויות Circumstantial Evidence Regarding the Status of Circumstantial Evidence in Criminal Law: Erroneous convictions – An Empirical Perspective

תקציר בעברית: שופטי בית המשפט העליון חלוקים בשאלה מהי הדרך הראויה לניתוח ראיות נסיבתיות. גישה אחת מציעה מבחן תלת שלבי, שבמסגרתו הנאשם נושא ב"נטל" להוכיח כי המסקנה המרשיעה אינה המסקנה הסבירה היחידה. גישה שנייה, המסתייגת ממבחן כזה, הביע השופט ניל הנדל בעניין קריאף. חששו המרכזי היה שיישום המבחן התלת שלבי עלול להוביל לסטייה מהכלל היסודי בדיני העונשין, לפיו על רשויות התביעה להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לספק סביר. בהערת פסיקה שנכתבה על עניין קריאף נטען כי אין לחשוש להרשעות שווא כתוצאה מניתוח שגוי של ראיות נסיבתיות, שכן תופעות פסיכולוגיות שונות יכולות ללמד על נטייה לתת משקל חסר לראיות נסיבתיות. במחקר הנוכחי ניסינו לבחון באופן אמפירי האם החשש שהביע השופט הנדל הוא בעל אחיזה בפסיקת בתי המשפט. שיטת המחקר הייתה בחינה של שיעור ההרשעות השגויות מכלל הכרעות הדין השגויות. ממצאי המחקר מלמדים כי שיעור ההרשעות השגויות בבית המשפט המחוזי גבוה באופן מובהק משיעור הזיכויים השגויים בו. ברשימה זו נדונים ההסברים האפשריים לתופעה זו, ונטען כי ממצאי המחקר תומכים בממשות החשש מפני הרשעות שווא כתוצאה מהסתמכות יתר על ראיות נסיבתיות, ובצורך לקבוע מבחן משפטי המקטין חשש זה. The Justices of the Supreme Court of Israel are divided on the proper analytical approach to the use of circumstantial evidence in criminal proceedings. One approach proposes a three-part test, which involves the accused carrying the burden to establish a ‘reasonable doubt’ in the face of circumstantial evidence against him. A second approach, proposed by Justice Neal Hendel, departs from this test. His principal concern is that the three-part test will precipitate guilty verdicts in circumstances when the government has not proven the accused’s guilt beyond a reasonable doubt. One article, written on the heels of Justice Hendel's opinion expressing this concern, argued that no such risk of erroneous convictions in cases relying on circumstantial evidence exists, because various psychological phenomena demonstrate a general tendency to under-value circumstantial evidence. The present research conducted an empirical study comparing current rates of erroneous convictions to that of erroneous acquittals in cases relying on circumstantial evidence. This comparison was designed to shed light on the question of whether judges are, in actuality, more predisposed to impose erroneous convictions or erroneous acquittals in such cases. The study found that the rate of erroneous convictions in district courts are indeed (statistically) significantly higher than that of erroneous acquittals, which supports Justice Hendel's original concern. The authors offer some possible explanations for the study’s findings. They also propose what is, in their view, the proper approach to the role and use of circumstantial evidence in criminal proceedings.